החלטה בתיק ת"א 20499-03-12

בפני בקשה להתיר למבקשת (התובעת) להביא ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי ענף נפגעי עבודה מיום 27.2.12 וזאת לפי הוראת סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמנות מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה (להלן: "הבקשה").

עובדות המקרה

המבקשת ילידת 1970, נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.7.09.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמבקשת נבדקה על-ידי הוועדה הרפואית ביום 17.11.10. הוועדה בדקה את המבקשת ולאחר מכן הפנתה אותה לפסיכיאטר בכדי לקבל את חוות דעתו. ביום 19.1.11 נבדקה המבקשת על ידי פסיכיאטר אשר קבע למבקשת 20% נכות זמנית לפי תקנה 34(4) מיום 24.8.09 עד ליום 31.12.09.

ביום 19.1.11 סיכמה הוועדה מסקנותיה ללא נוכחות המבקשת וקבעה למבקשת 50% נכות זמנית אורטופדית-נוירולוגית ונפשית מיום 24.8.09 עד ליום 31.12.09, 40% נכות זמנית אורטופדית-נוירולוגית ונפשית מיום 1.1.10 עד ליום 30.4.10, 30% נכות זמנית אורטופדית-נוירולוגית ונפשית מיום 1.5.10 עד ליום 31.7.10 ו-20% נכות זמנית נפשית מיום 1.8.10 עד ליום 30.4.11. לא נקבעה למבקשת נכות צמיתה.

המבקשת הגישה ערר על החלטת הוועדה וביום 17.3.11 היא נבדקה על ידי הוועדה לעררים, אשר הפנתה את המבקשת לבדיקת נוירולוג ופסיכיאטר בכדי לקבל מהם את חוות דעתם.

ביום 15.5.11 נבדקה המבקשת על ידי פסיכיאטרית אשר קבעה, כי אין מקום בשלב זה לבצע הערכה נוירופסיכולוגית, אך היא האריכה את תקופת הנכות הזמנית בשיעור 40% מיום 1.1.10 עד ליום 31.10.11. כמו כן, נבדקה המבקשת באותו מועד על ידי נוירולוג אשר קבע למבקשת 20% נכות צמיתה בגין הגבלת תנועות בע"ש צווארי לפי תקנה 29 (ג) המקבילה לתקנה 29 (1)(א)(II) שמאל. עוד קבע המומחה, כי למבקשת לא נותרה נכות צמיתה בגין גב תחתון.

ביום 21.7.11 סיכמה הוועדה לעררים את מסקנותיה וקבעה כי היא מקבלת את חוו"ד הנוירולוג לפיה נותרה למבקשת 20% נכות צמיתה בגין הגבלה נוירולוגית בצוואר אולם לא נותרה נכות בגב התחתון. בנוסף, קיבלה הוועדה את חוו"ד הפסיכיאטרית אשר האריכה למבקשת את תקופת הנכות הזמנית. חרף האמור, הוועדה לא התייחסה לנכות הצמיתה בסעיף 30 לפרוטוקול.

ביום 8.11.11 נבדקה המבקשת על ידי פסיכיאטר נוסף אשר קבע כי למבקשת נכות צמיתה בשיעור 20% לפי תקנה 34 (ג).

ביום 28.11.11 נבדקה המבקשת על ידי הוועדה מדרג ראשון, אשר קבעה כי למבקשת נכות צמיתה בשיעור 10% בשל פגיעה שורשית צווארית בחומרה בינונית קלה. עוד אימצה הוועדה את חוו"ד הפסיכיאטר לפיה נותרה למבקשת נכותה צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 34 (ג). אולם, הוועדה ביקשה לקבל חוו"ד הרשות לעניין תקנה 15.

ביום 27.2.12 סיכמה הוועדה מדרג ראשון את מסקנותיה, לפיהם נותרה למבקשת נכות צמיתה בשיעור 20% לפי תקנה 34 (ג) וכן נכות צמיתה בשיעור 10% לפי תקנה 29(6)(II), סה"כ 28% נכות צמיתה משוקללת וכן הופעלה תקנה 15 במלואה, כך שלמבקשת נכות צמיתה משוקללת בשיעור 42%.

נימוקי הבקשה

לטענת המבקשת הוועדות לא נתנו דעתם למלוא פגיעותיה האורתופדיות והנוירולוגיות ולא עמדו על מלוא חומרתן.

הפגיעה האורתופדית

המבקשת הפנתה לתיעוד הרפואי בעניינה, ממנו עלה כי היא סובלת מכאבים בעמוד השדרה המותני והצווארי, המקרינים ליד ורגל שמאל ומגבלות התנועה הנובעות מהם עקביות ומבוססות היטב בממצאי הרופאים שבדקו אותה ובבדיקות ההדמיה השונות שנערכו לה. המבקשת נבדקה על ידי אורתופד והומלץ לה על ניתוח לתיקון הפגיעה. אולם בשל מצבה הנפשי הקשה והחשש מפני השלכותיו של ניתוח מסוכן שכזה אל מול הסיכוי הקלוש שהוא יביא לשיפור במצבה, המבקשת בחרה להימנע ממנו לעת עתה.

לטענתה ממצאיהן השונים של הוועדות הרפואיות שבדקו אותה מלמדים על הטעויות שנפלו בעניינה ועל כך שהוועדות מדברות בשני קולות. הוועדה מדרג ראשון קבעה, כי למבקשת מגבלת בתנועות עמוד השדרה. בהמשך הוועדה לעררים קבעה, כי לא ניכרת מגבלה בתנועות עמוד השדרה, וועדה שלישית קבעה כי אין קשר בין מצב הצוואר לתאונה ובהמשך נמצאה נכות צמיתה.

עובר לתאונה המבקשת לא סבלה מכאבים או מגבלות בתנועת עמוד השדרה הצווארי והגב התחתון וברי, כי הכאבים והמגבלות בתנועה מהם היא סובלת כיום, מקורם בחבלה שספגה במהלך התאונה. על כן, לא ברור כיצד פטרה הוועדה את ממצאי הבדיקות באמירה סתמית ללא הנמקה מפורטת, כי הממצאים מהם סובלת המבקשת אינם מוכיחים נזק חבלתי כלשהו או לחץ על חוט השדרה.  

לטענת המבקשת, טעתה הוועדה הרפואית לעררים בקביעתה, כי היא אינה סובלת מכל מגבלה בתנועות, כתוצאה מפגיעה בעמוד השדרה או כי לא נגרמה לה כל חבלה המצדיקה קביעת דרגת נכות צמיתה או כי הפגיעות שנגרמו לה אינן תולדה של התאונה נשוא התביעה.

למבקשת תיעוד רפואי עדכני אשר לא עמד לעיונן של הוועדות, אשר דנו בעניינה, שכן הפגיעה האורתופדית נמשכה אף לאחר הופעתה בפני הוועדה ביום 17.3.11. לו עובדות ומסמכים אלו היו עומדים לעיונן של הוועדות הרפואיות אין ספק שקביעותיהן לעניין נכותה של המבקשת היו משתנות והן היו קובעות לה נכות משמעותית יותר בגין הפגיעות עקב התאונה.